המוטו שלדסי היה: "להיות בשמחה". הוא הוביל אותה קדימה וסחף את כולנו: רופאים, חולים, חברים, בני המשפחה וכל מי שהיה בסביבתה ולו למס' דקות.

דסי התמודדותה עם המחלה באמצעות שמחה, נתינה ואמונה.

היא נהגה לשאול אנשים שפגשה "האם השתמחת היום"? למראה התמיהה של הנשאל הסבירה דסי: "מה עשית היום כדי לשמח את עצמך ולשמח אחרים?"

כלומר השמחה לא מגיעה לאדם משום מקום אלא תלויה במעשים שלנו. בפעולות שאנו עושים כדי לשמח אחרים, וזה חוזר אלינו.

בכל מקום שאליו הגיעה הדביקה את כולם בחיוניות שלה ובשמחתה המתפרצת.